מדינת ישראל נ' קווים תחבורה ציבורית בע"מ

הכרעת דין

הנני מזכה את הנאשם מס' 2 בלבד, אך מרשיעה את הנאשמת מס' 1 בעבירות שיוחסו בכתב האישום.

נימוקי הכרעת הדין, בתמצית, הם אלה: נהג אוטובוס איננו מחויב לעצור לנוסעים הממתינים בתחנה, כאשר האוטובוס מלא עד אפס מקום. יחד עם זאת, אין בכך כדי לפטור את החברה, בעלת הרישיון להפעלת אותו קו אוטובוס, מחובתה לדאוג להסעה חלופית מיידית לאותם נוסעים שלא נאספו בתחנה, וכן עליה להנחות את הנהג שעליו ליידע את אותם נוסעים, כי הוא איננו אוסף אותם מפאת העדר מקום ישיבה פנוי וכי ההסעה החלופית בדרכה אליהם.

1. האישום

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם את העבירות כדלקמן:

אי עמידה בתנאי רישיון – עבירה לפי סעיפים 2 ו- 7(א) לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות) תשל"ד – 1974 (להלן: "צו הפיקוח"), תקנה 385 לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

אי הפעלת שירות סדיר – עבירה לפי סעיפים 2 ו – 7(א) לצו הפיקוח, תקנה 399(א) לתקנות התעבורה.

אי עצירה בתחנה לאיסוף נוסע – עבירה לפי סעיף 4 לצו הפיקוח, תקנה 428(ג) לתקנות התעבורה.

על פי כתב האישום, הנאשמת מס' 1 היא בעלת רישיון להפעלת שירות אוטובוסים בקו שירות מס' 355 מנצרת עילית לעפולה (להלן "קו השירות"). הנאשם מס' 2 (להלן "הנהג") עבד בתקופה הרלוונטית לכתב האישום כנהג בשירותיה של הנאשמת.

בהתאם לרישיון קו השירות, כפי שזה היה תקף ביום הרלוונטי לאישום (16.07.2006), קיימת נסיעה בשעה 08:15 מתחנת המוצא שבנצרת עילית לבית חולים "העמק". קו השירות עובר בדרכו בתחנה הנמצאת בנצרת, מול משרד הבריאות (להלן "התחנה").

באותו יום, בשעה 08:40, המתינו בתחנה שני נוסעים – פאהים פרח ונדאף חנא (להלן "המתלוננים"). הנהג, אשר ביצע את הנסיעה בקו, עבר ליד התחנה ולא עצר בה על מנת לאסוף את המתלוננים, וזאת למרות שהיו באוטובוס מקומות ישיבה פנויים.

בכך, לטענת המאשימה, הפרו הנאשמים את תנאי הרישיון שניתן לקו השירות ולא הפעילו שירות אוטובוסים תקין סדיר ורצוף בקו השירות.

הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום. לטענתם, לא היה מקום פנוי באוטובוס ולכן הנהג לא עצר בתחנה.

2. פרשת התביעה

עד תביעה מס' 1 - המתלונן פאהים פרח, העיד כי באותו יום בשעה 08:40 הוא חיכה בתחנה עם חברו, כשבכוונתנם לנסוע לעפולה. האוטובוס הגיע אך לא עצר בתחנה, על אף שהעד ראה שאין בו אף נוסע בעמידה ואף זיהה 3-4 מושבים ריקים. הואיל והאוטובוס הבא חולף בתחנה רק שעה לאחר מכן, וחברו של העד מיהר לעבודתו בירושלים, החליטו השניים לנסוע ברכבו הפרטי של העד לתחנה המרכזית בעפולה, שם הודיע העד לסדרן של הנאשמת שהאוטובוס לא עצר בתחנה והסדרן אמר שיטפל בכך. לאחר מכן קיבל העד שיחה טלפונית ממחלקת פניות הציבור של הנאשמת שאמרה "שהעניין טופל והם הסיקו מסקנה שצריך להוציא אוטובוס גדול יותר" (עמוד 2 שורות 24-26 לפרוטוקול).

עד התביעה מס' 2 - המתלונן חנא נדאף, העיד כי באותו היום הוא חיכה לאוטובוס על מנת להגיע לעפולה ומשם לעלות על אוטובוס לירושלים, שם מקום עבודתו. בניגוד לחברו, שהעיד כי ראה מושבים פנויים באוטובוס, עד זה העיד שלא ראה שיש מקומות פנויים, אלא רק שאין אף אחד שעומד באוטובוס. העד סיפר כי בעקבות אי עצירת האוטובוס בתחנה, ולמרות שנסע עם חברו ברכבו הפרטי לעפולה, הוא איחר לאוטובוס הנוסע לירושלים, ובעקבות זאת הגיע באיחור של שעה לעבודתו.

המאשימה הגישה לבית המשפט, באמצעות תעודת עובד ציבור (ת/1), את תנאי רישיון קו השירות הרלוונטיים למועד האישום. ממסמך זה עולה כי בין השעות 08:00 ל- 09:00 הייתה קיימת באותה עת נסיעה אחת בלבד, אשר יוצאת מתחנת המוצא (נצרת עילית) ולא יאוחר מן השעה 08:20.

3. פרשת ההגנה

הנהג העיד בפני כי באותו יום הוא נהג בקו השירות ברכב מסוג מיניבוס, בו מותר להסיע 18 נוסעים בישיבה, דבר המצויין במפורש ברישיון הרכב (נ/1). לטענת הנהג, כבר "באמצע" נצרת עילית לא היה מקום פנוי במיניבוס ועל כן, על אף שהוא הבחין במתלוננים מחכים בתחנה, הוא לא עצר להם אלא המשיך בנסיעתו, בלי לקלוט נוסעים, עד לתחנה הסופית בעפולה.

הנהג העיד כי מצב דברים זה, שבו במיניבוס לא נותר מקום פנוי כבר בנצרת עילית, ארע באופן קבוע (עמ' 7 שורות 5-6, עמ' 8 שורות 3-4 לפרוטוקול).